- עמוד ראשי
- מפרידי שמן ודלק
מפרידי שמן ודלק
מפריד שמן ודלק הוא מתקן קדם טיפול שנועד להפריד שמנים מינרליים, דלקים ופחמימנים שאינם מסיסים במים, לפני שהשפכים ממשיכים למערכת הביוב או הניקוז.
ההפרדה מבוססת בעיקר על הפרש הצפיפויות: טיפות שמן חופשיות נוטות לעלות כלפי מעלה, בעוד שמוצקים כבדים יותר עשויים לשקוע. כאשר הפרש הצפיפויות קטן או כאשר הטיפות קטנות, ההפרדה עלולה להיות איטית יותר ולכן נדרשים זמן שהייה מתאים ולעיתים רכיבים כגון למלות, המגדילים את שטח ההפרדה האפקטיבי.
המפריד מיועד בעיקר לשמן חופשי. אמולסיות יציבות, מזהמים מומסים או שפכים מורכבים עשויים לדרוש טיפול נוסף. לכן בחירה נכונה מחייבת הכרת מקור השפכים, הספיקה, סוגי השמנים, המוצקים, חומרי הניקוי ותנאי האתר.
הצורך במפריד נקבע לפי אופי הפעילות והזרמים הנוצרים בעסק, ובמקביל לפי דרישות הרישוי, הרשות המקומית, תאגיד המים או גורם מוסמך אחר.
מפרידים נפוצים במוסכים, תחנות תדלוק, אזורי תחזוקה, עמדות שטיפה, חניונים ושטחים תפעוליים, מפעלים ומקומות שבהם קיים פוטנציאל להגעת שמנים מינרליים או דלקים לשפכים או לנגר. עם זאת, שם העסק לבדו אינו מספיק: צריך להבין אילו משטחים ופעילויות מייצרים את הזרם המזוהם ולאן הוא מתנקז.
לדוגמה, במפרט האחיד העדכני לפריט 8.9א למוסכי מכונאות כללית מופיעות דרישות מפורשות להפרדת זרמים, למפריד שמן/דלק ולתחזוקתו, לצד אפשרויות חריגות בתנאים מוגדרים. לכן יש לבדוק תמיד את הדרישה הרלוונטית לאתר הספציפי.
מפריד שמן לא בוחרים רק לפי נפח המיכל. הנתון המרכזי הוא הספיקה שהמערכת נדרשת לקלוט בתנאי העבודה בפועל, יחד עם מקור הזרם, עומס השמן והמוצקים ותנאי ההתקנה.
עמדת שטיפה, מוסך ונגר משטח גדול מייצרים פרופילי ספיקה שונים לחלוטין. לכן לא נכון להשתמש בכלל אצבע אחד לכל היישומים. במוצרי המדף של גרינאל קיימים פתרונות עד כ-10 ליטר לשנייה, שהם 36 מ"ק/שעה. לפתרונות מיוחדים ניתן להשתמש ב- מפריד שמן לספיקות גבוהות , עד כ-150 ליטר לשנייה במערכת בודדת, ובמערכים הנדסיים משולבים ניתן להגיע לכ-600 ליטר לשנייה, 2,160 מ"ק/שעה ואף יותר בהתאם לתכנון.
באתר קיים ניתן לעיתים לנצל מיכל בטון או פלסטיק מתאים ולהתקין בו רכיבי מערכת מפריד השמן לספיקות גבוהות, בכפוף לבדיקה של נפח, גאומטריה, מפלסים, מצב מבני ואטימות. פתרון כזה עשוי לחסוך עבודות חפירה והחלפת מיכלים.
מפריד שומן מיועד בעיקר לשומנים ושמנים אורגניים ממקור מזון, צמחי או מן החי. מפריד שמן ודלק מיועד לנוזלים קלים ממקור מינרלי, כגון שמני סיכה ודלקים.
ההבדל אינו רק בשם. סוגי המזהמים, צפיפותם, הסיכון הסביבתי, דרישות התחזוקה והתקינה שונים. מפרידי שומן נבחנים במסגרת EN 1825, בעוד שמפרידי שמן ודלק נבחנים במסגרת EN 858.
שמנים משומשים עשויים גם להיות בעלי משמעות רגולטורית של חומר או פסולת מסוכנת בהתאם לסוג, לכמות ולהקשר. לכן אין להתייחס לשפכי מוסך או תעשייה כאילו היו שפכי מטבח.
נוכחות שמן ביציאה אינה מוכיחה בהכרח שהמפריד עצמו פגום. הסיבה יכולה להיות ספיקה גבוהה מדי, הצטברות שמן או בוצה שמקטינה את נפח העבודה, חומרי ניקוי שמייצבים אמולסיה, שינוי בפעילות העסק או חיבור של זרמים שלא תוכננו למערכת.
גם התקנה לא נכונה, רכיב פנימי פגום או חסר, שסתום שאינו פועל או זרימה הידראולית לא תקינה יכולים להשפיע על הביצועים.
לכן נכון לבדוק את המערכת כולה לפני שמחליטים על החלפה. לעיתים הפתרון הוא תחזוקה, תיקון או שינוי תפעולי, ולעיתים נדרש שדרוג של המפריד או של מערך הקדם טיפול.
אין תצורה אחת שמתאימה לכל אתר. מפריד תת קרקעי משתלב בדרך כלל בזרימה גרביטציונית ואינו תופס שטח תפעולי מעל הקרקע, אך דורש חפירה, התאמת מפלסים, גישה לשאיבה והתייחסות לעומסי קרקע ותנועה.
מפריד עילי נגיש יותר לבדיקה ולתחזוקה ויכול להתאים כאשר חפירה אינה אפשרית או רצויה, אך הוא תופס שטח ולעיתים מחייב מערכת שאיבה. יש לוודא שהדגם עצמו מתאים לצורת ההתקנה ולא להניח שכל מיכל יכול לשמש גם מעל וגם מתחת לקרקע.
בכל התקנה חשוב להביא בחשבון את המערכת כולה: צנרת, שוחות, משאבות, גישה לתחזוקה ונקודת דיגום.
החלטה על תיקון או החלפה צריכה להתחיל בבדיקת מצב המיכל והמערכת. כאשר קיים חשד לנזילה, יש קודם לוודא את האטימות ולאתר את מקור הכשל ככל האפשר. רק לאחר מכן נכון להחליט על תיקון פנימי או שיקום.
אם המיכל אטום ומצבו המבני תקין, ניתן לעיתים לתקן או להחליף כניסה ויציאה, אטמים, למלות, מצוף או שסתום סגירה, חיישנים ורכיבים פנימיים נוספים. מנגד, כשל מבני משמעותי, אי התאמה מהותית לספיקה או לתקן, או בעיית תשתית חמורה עשויים להצדיק החלפה.
לאחר תיקון כשל באטימות נכון לוודא שהמערכת חזרה להיות אטומה לפני החזרתה לשירות.
כן. מעבר למפרידי מדף בספיקות נמוכות ובינוניות קיימים פתרונות ייעודיים למאות ליטרים לשנייה. הדבר רלוונטי לשדות תעופה, חניונים גדולים, מפעלים, מרכזים לוגיסטיים, מסופים, אזורי פריקה וטעינה ורחבות תפעול גדולות.
בגרינאל, מוצרי המדף מגיעים עד כ-10 ליטר לשנייה. מערכת AKELA בודדת יכולה להגיע עד כ-150 ליטר לשנייה, ובמערך הנדסי משולב ניתן להגיע לכ-600 ליטר לשנייה ואף יותר בהתאם לתכנון.
בספיקות כאלה לא מסתפקים ב"מפריד גדול יותר". יש לבחון את שטח הניקוז, הספיקה, פיזור הזרימה, עומס המוצקים ותנאי האתר. כאשר קיים עומס חול וסחף גבוה ניתן לשלב Hydroshark כפתרון שיקוע בספיקה גבוהה, ולא כמפריד שמן.
כן, במקרים מתאימים. אם באתר קיים מיכל בטון או פלסטיק במצב טוב, ניתן לעיתים לנצל אותו ולהתקין בתוכו מערכת הפרדה מתאימה במקום לבצע החלפה מלאה של התשתית.
היתרון יכול להיות חיסכון משמעותי בחפירה, פינוי, בטון, שינויי צנרת ושיקום משטחים, וכן צמצום זמן ההשבתה. האפשרות תלויה בנפח, בגאומטריה, במפלסים, בחיבורים, במצב המבני ובאטימות המיכל.
כאשר אין תוכניות אמינות של האתר, מיפוי התשתיות הוא לעיתים שלב מקדים הכרחי לפני קבלת החלטה.
אין תדירות אחת שמתאימה לכל אתר. קצב ההצטברות תלוי בכמות השמן והבוצה, בספיקה, בנפח המפריד ובאופי הפעילות. במקרים שבהם חלה דרישה רגולטורית ספציפית, יש לפעול לפי אותה דרישה ולפי הוראות היצרן.
לדוגמה, במפרט האחיד לפריט 8.9א נקבעה למוסכים הרלוונטיים תדירות פינוי לפי הוראות היצרן, ובכל מקרה לא פחות מפעם ברבעון אלא אם התקבל אישור אחר מראש ובכתב. אין להעתיק כלל זה אוטומטית לכל עסק אחר.
רצוי לנטר את מצב המפריד ולא להמתין עד לסגירת המצוף או להצפה. ניתן לשלב חיישני גובה שמן ומערכות התראה המסייעים לתזמן את הפינוי בהתאם למצב בפועל.
למלות יוצרות שטח הפרדה גדול בתוך נפח קומפקטי ומקצרות את המרחק שטיפות השמן והמוצקים צריכות לעבור עד להיפרדות. בכך הן משפרות את תנאי ההפרדה במערכת מתוכננת נכון.
הלמלות אינן מפצות על מפריד קטן מדי, ספיקה גבוהה מדי, תחזוקה לקויה או אמולסיה יציבה. הן חלק ממערכת ההפרדה ולא תחליף לתכנון ולתפעול נכונים.
במפרידי שמן של חופית המשווקים על ידי גרינאל נעשה שימוש בלמלות כחלק ממבנה ההפרדה, בהתאם לדגם.
המפריד מיועד בראש ובראשונה להפרדת שמן ודלק. חלק מהמוצקים יכולים לשקוע בו, ובחלק מהדגמים קיים נפח ייעודי לבוצה, אך אין נכון להעמיס עליו כמויות גדולות של חול, בוץ וסחף.
כאשר עומס המוצקים משמעותי, הצטברותם מקטינה את נפח העבודה ומפריעה להפרדה. לכן ניתן לשלב מיכל שיקוע או שלב הפרדה מוקדם לפני מפריד השמן.
בספיקות גבוהות במיוחד ניתן להשתמש ב-Hydroshark לצורך שיקוע מוצקים. מערכת זו אינה מפריד שמן אלא רכיב משלים במערך הקדם טיפול.
כן. חומרי ניקוי מסוימים מפזרים את השמן לטיפות קטנות מאוד או מייצבים אמולסיה, ולכן מקשים על ההפרדה הגרביטציונית.
התופעה חשובה במיוחד במוסכים, מתקני שטיפה, ניקוי חלקים ותעשייה. לעיתים שינוי חומר הניקוי או שיטת השימוש יכול לשפר את ביצועי המערכת בלי להחליף את המפריד.
כאשר קיימת אמולסיה יציבה, מפריד שמן רגיל עלול שלא להספיק ונדרש לבחון טיפול נוסף. במפרט האחיד למוסכי 8.9א קיימת גם דרישה להשתמש בחומרי ניקוי מהירי פירוק ולא בחומרים היוצרים אמולסיות.
לא. מפריד שמן הוא שלב קדם טיפול, והוא אינו מבטיח לבדו עמידה בכל ערכי ההזרמה החלים על העסק. הוא מיועד בעיקר לשמן חופשי ולחלק מהמוצקים, ולא לכל מזהם אפשרי.
כאשר מתקבלת חריגה, יש לבחון את הרכב השפכים, הפעילות, חומרי הניקוי, הספיקות, התחזוקה והזרמים שמתחברים למערכת. תוצאות המעבדה יכולות לשמש גם כרמז מקצועי למקור הבעיה, אך אינן מחליפות בדיקת שטח והבנת המערכת.
חשוב גם לוודא שהדגימה נלקחת מנקודה שמייצגת את הזרם לאחר הקדם טיפול. אם אין נקודה מתאימה, ניתן למפות את התשתיות ולאתר או לתכנן שוחת דיגום ייעודית.
המצוף או שסתום הסגירה נועד לשמש אמצעי הגנה ולצמצם את הסיכון לכך שכמות גדולה של שמן שנאגרה במפריד תמשיך אל מערכת הביוב או הניקוז. כאשר תנאי המפלס מגיעים לגבול התכנון, המנגנון יכול לסגור את המוצא.
מנגנון הסגירה אינו תחליף לתחזוקה. אם הוא פועל, המערכת עלולה להפסיק לנקז ולהציף במעלה הקו. לכן עדיף לזהות את הצורך בפינוי לפני שמגיעים למצב זה, בין היתר באמצעות חיישני גובה שמן והתראות.
מצוף, שסתום או רכיב נלווה שנפגעו או נשחקו ניתנים במקרים רבים להחלפה בהתאם לדגם, בלי להחליף את המפריד כולו.
כן, כאשר מי הנגר עלולים לבוא במגע עם שמנים מינרליים, דלקים ופחמימנים. יישומים אפשריים כוללים חניונים, רחבות תפעול, מפעלים, מוסכים, מרכזים לוגיסטיים, אזורי פריקה וטעינה ושטחים מרוצפים גדולים.
עם זאת, לא נכון בהכרח להזרים למפריד את כל מי הגשם של האתר. הפרדה בין נגר נקי לנגר בעל פוטנציאל לזיהום יכולה להקטין משמעותית את הספיקה ואת גודל המערכת. יש להביא בחשבון גם חול וסחף שנשטפים מהמשטחים.
באתרים קיימים מיפוי מערכת הניקוז וכיווני הזרימה עשוי להיות שלב חשוב לפני שינוי המערכת. לפני עבודות חפירה יש לבצע גם איתור תשתיות תת קרקעיות קיימות כדי למנוע פגיעה בתשתיות.
כן, אך לא תמיד כמערכת יחידה. שפכי שטיפה יכולים להכיל שמנים, דלקים, בוץ, חול, מוצקים וחומרי ניקוי, ולכן יש לבחון את המערכת כולה ולא רק את המפריד.
לעיתים נדרש שיקוע מוקדם של חול ובוצה לפני מפריד השמן, ובמקרה של אמולסיות או מזהמים נוספים ייתכן שיידרש טיפול משלים. בחירת המערכת תלויה בסוג הפעילות, הספיקה ודרישות ההזרמה.
באתר קיים שאין בו תוכניות אמינות ניתן למפות את השוחות והקווים לפני שמחליטים על שינוי, שדרוג או הוספת ציוד.
המיקום נקבע כחלק מתכנון מערכת הניקוז והקדם טיפול. המטרה היא שהזרמים בעלי פוטנציאל הזיהום יגיעו למפריד לפני החיבור להמשך המערכת, תוך הימנעות ככל האפשר מהזרמת מים נקיים שאינם זקוקים לטיפול.
יש לבדוק מפלסי צנרת, אפשרות לזרימה גרביטציונית, עומק התקנה, עומסי קרקע ותנועה, גישה לשאיבה ותחזוקה ונקודת דיגום. אם המפלסים אינם מאפשרים זרימה גרביטציונית, ייתכן שתידרש מערכת שאיבה.
לפני חפירה יש לבצע איתור תשתיות תת קרקעיות קיימות, כגון חשמל, מים, תקשורת, גז, ביוב וניקוז. מיפוי מערכת הביוב או הקדם טיפול לצורכי תכנון אינו מחליף איתור תשתיות בטיחותי לפני חפירה.
כאשר נדרש ניטור של איכות השפכים, נכון שתהיה נקודת דיגום נגישה ומייצגת לאחר המפריד ולפני ערבוב עם זרמים אחרים. באתר חדש ניתן לתכנן תא דיגום ייעודי, ובאתר קיים ניתן לעיתים להשתמש בשוחה קיימת לאחר שמוודאים את תוואי הזרימה.
כאשר הדיגום נועד לבקרה רשמית או רגולטורית, עצם קיומה של שוחה אינו מספיק. יש לפעול לפי הנחיות הדיגום החלות, ובכלל זה שימוש בדוגם מוסמך כאשר נדרש, ציוד מתאים, שימור, סימון, תיעוד, שרשרת משמורת והעברה למעבדה בהתאם לסוג הבדיקה.
בהנחיות ניטור שפכי תעשייה של המשרד להגנת הסביבה נקבעו עקרונות לנטילת דגימה, שימורה ושינועה, ובמפרט 8.9א למוסכים נדרשת ביציאה מהמפריד נקודה המאפשרת דיגום נוח. יש לבדוק בכל אתר את הדרישות העדכניות החלות עליו.
EN 858 היא סדרת התקנים האירופית המרכזית למערכות הפרדה של נוזלים קלים כגון שמנים מינרליים ודלקים. חלק 1 עוסק בעקרונות תכנון המוצר, ביצועים, בדיקות, סימון ובקרת איכות; חלק 2 עוסק בבחירת גודל נומינלי, התקנה, הפעלה ותחזוקה.
התקן נותן בסיס מקצועי חשוב להשוואה בין מוצרים, אך מוצר תקני אינו בהכרח מתאים לכל אתר. עדיין צריך להתאים את הספיקה, סוג השפכים, עומס המוצקים, חומרי הניקוי, המפלסים והתחזוקה לתנאי האתר.
בפועל, התקנה של מפריד שאינו תקני או אינו מתאים ליישום עלולה להוביל להוצאות מיותרות על החלפה ושיקום, לביצועי הפרדה לא מספקים ולחריגות בשפכים. כאשר החריגה היא גם אי עמידה בדרישות החלות על העסק, עלולות להיות לכך השלכות כלכליות ורגולטוריות, לרבות חיובים, דרישות תיקון ובמקרים המתאימים גם הליכי אכיפה.
לפני רכישה חשוב לבדוק את מקור השפכים, הספיקה, כמות השמן והמוצקים, חומרי הניקוי, דרישות ההזרמה, מפלסי הצנרת ותנאי ההתקנה. אין לבחור מפריד רק לפי נפח או מחיר.
יש לוודא שהדגם המוצע עומד בדרישות EN 858 הרלוונטיות ושקיימים נתונים ברורים לגבי הספיקה הנומינלית, נפחי אגירת שמן ובוצה, רכיבי ההפרדה ואביזרי הבטיחות. במפריד תת קרקעי יש לבחון גם עומק, קרקע, עומסי תנועה וגישה לתחזוקה.
מומלץ לקבל ייעוץ מקצועי לפני הרכישה ולוודא שההתקנה תבוצע על ידי קבלן מקצועי בעל ניסיון מוכח במפרידי שמן, קדם טיפול ותשתיות. התקנה שגויה יכולה לפגוע בביצועים גם כאשר המפריד עצמו איכותי ותקני.
המחיר תלוי בדגם, בספיקה, בנפח, ברכיבים ובתנאי ההתקנה. בפרויקט אמיתי נכון להסתכל על העלות הכוללת של המערכת המותקנת ולא רק על מחיר המיכל.
בהתקנה תת קרקעית יש להביא בחשבון חפירה, פינוי, מצעים, בטון, מכסים, שינויי צנרת, שוחות ושיקום משטחים. במערכת קיימת כדאי לבדוק אם ניתן לתקן, לשקם או לנצל תשתית קיימת במקום לבצע החלפה מלאה.
מפריד שמן ודלק תקני יקר בדרך כלל באופן משמעותי ממפריד שומן או מבור רקב בנפח דומה, משום שמדובר במערכת מורכבת יותר הכוללת רכיבי הפרדה ייעודיים, נפחי אגירה לשמן ולבוצה, מנגנוני סגירה ולעיתים מערכות התראה ובקרה. לכן השוואה לפי נפח בלבד אינה נכונה.
במקרים המתאימים כן. דליפה ממפריד או מהצנרת המחוברת אליו עלולה לגרום לנזק סביבתי. במפריד תת קרקעי שאינו אטום קיימת במיוחד אפשרות לזליגת שפכים, שמן או דלק לקרקע וליצירת חשד לזיהום קרקע.
בדיקת אטימות חשובה כאשר קיים חשד לירידת מפלס, נזק פיזי, רטיבות בסביבה, מערכת ישנה, עבודות שבוצעו בקרבת המיכל או לפני שיקום ותיקון. במקרה של כשל יש לאתר את מקורו, לתקן ולוודא את האטימות לפני החזרת המערכת לשירות.
כאשר עולה חשד לזיהום קרקע, נכון להתייעץ מקצועית לפני קבלת החלטות שעלולות להיות מורכבות ויקרות. בשלב זה אין להניח מראש שנדרש סקר קרקע מלא או שיקום לפני הבנת העובדות והדרישות החלות.
בדיקת תקינות נועדה לבחון האם המפריד הקיים מתאים לייעודו ופועל כמערכת תקינה, ולא רק האם המיכל עצמו שלם. הבדיקה יכולה לכלול זיהוי של המפריד, בחינת התאמתו, אופן ההתקנה, חיבורים, רכיבים משיקים, שלמות המרכיבים הפנימיים ובדיקת זרימה.
השירות שימושי במערכות ישנות, כאשר אין תיעוד מלא, לאחר תקלות חוזרות, לפני שיקום או כאשר קיימות חריגות בשפכים ולא ברור אם מקור הבעיה במפריד עצמו.
רצוי שהבדיקה תבוצע על ידי גורם מקצועי בעל ידע תיאורטי וניסיון יישומי במפרידי שמן, מערכות קדם טיפול ותשתיות. השילוב בין הבנת עקרונות ההפרדה לבין ניסיון שטח מאפשר להבחין בין כשל במפריד לבין בעיה שמקורה בתשתית, בהתקנה, בתחזוקה או בתנאי ההפעלה.
סימנים אפשריים הם נוכחות שמן במוצא, חריגות חוזרות בדיגומים, הצטברות חריגה של שמן או בוצה, ניקוז איטי או הצפות, התראות, פגיעה במצוף או בשסתום ורכיבים פנימיים חסרים או פגומים.
עם זאת, אותם סימנים יכולים להיגרם גם מספיקה גבוהה מדי, חומרי ניקוי שיוצרים אמולסיה, עומס חול ובוצה, שינוי בפעילות או חיבור לא נכון של זרמים.
לכן עדיף לבצע בדיקה מקצועית של המערכת לפני שמחליפים ציוד. המסקנה יכולה להיות תחזוקה, תיקון, שינוי תפעולי, שדרוג או החלפה, בהתאם לממצאים.
ככל שמצטברים יותר שמן ובוצה, נפח העבודה האפקטיבי קטן ויכולת ההפרדה נפגעת. אין להמתין עד שהמערכת תיסתם, תציף או שמנגנון הסגירה יפעל.
הטיפול כולל שאיבה וניקוי בהתאם למצב המפריד, ובמהלך התחזוקה כדאי לבחון גם את הלמלות, המצוף או שסתום הסגירה, החיישנים, הכניסה והיציאה והרכיבים הפנימיים. במידת הצורך ניתן לשלב גם ניקוי תעלות ניקוז המשיקות למערכת.
תכולה הכוללת שמנים משומשים, בוצה או מזהמים אחרים יש להעביר ליעד מתאים ובהתאם לדרישות החלות על סוג הפסולת והאתר.
כן, במקרים רבים ניתן לרכז כמה מקורות למפריד אחד, אבל צריך לתכנן את הספיקה המצטברת ולוודא שכל הזרמים מתאימים לאותו סוג קדם טיפול.
לא נכון לחבר אוטומטית למפריד גם זרמים נקיים או זרמים בעלי מאפיינים שונים מהותית. ריכוז נכון יכול לחסוך ציוד ותחזוקה, אך ריכוז לא נכון עלול ליצור עומס הידראולי, קיצור זמן שהייה ופגיעה בהפרדה.
באתרים קיימים, כאשר לא ברור אילו שוחות וקווים מתנקזים למפריד, מומלץ לבצע מיפוי תשתיות וזרימות לפני שינוי החיבורים.
לא נכון לענות על כך רק לפי המילה "מוסך". יש לבדוק את סוג הפעילות ואת פריט הרישוי הרלוונטי. במוסד מכונאות כללית לפי פריט 8.9א, המפרט האחיד העדכני כולל דרישה להתקנת מפריד שמן/דלק מים, לצד תנאים מוגדרים שבהם ניתן לקבל אישור לפתרון אחר.
המפרט גם דורש הפרדה בין שפכים סניטריים, תשטיפים ושפכים המכילים שמן או דלק, ונגר עילי נקי. הוא כולל דרישות לתחזוקה, פינוי תכולה, חומרי ניקוי ונקודת דיגום.
לכן תכנון מוסך צריך להסתכל על מערכת הניקוז והקדם טיפול כמכלול ולא רק על רכישת מפריד.
תחנות תדלוק הן יישום קלאסי שבו קיים פוטנציאל להגעת דלקים ושמנים לנגר ולתשטיפים, ולכן מפריד שמן ודלק עשוי להיות חלק מרכזי ממערכת הקדם טיפול. עם זאת, התכנון צריך להיעשות לפי דרישות הרישוי והאתר הספציפי.
יש לבחון את רחבות התדלוק, הניקוז, מי הגשם, אזורי הפריקה, תרחישי שפך והזרמים שאכן מיועדים להגיע למפריד. לא כל נגר מהאתר צריך בהכרח לעבור באותה מערכת.
בגלל פוטנציאל הסיכון, חשוב במיוחד להקפיד על התאמת הציוד, אטימות, תחזוקה וגישה נוחה לפינוי.
לא בהכרח. הצורך תלוי בשטח, בסוג הפעילות, בפוטנציאל לזיהום ובאופן שבו מי הנגר נאספים ומסולקים. חניון תפעולי, מגרש תחזוקה או אזור שבו קיימת פעילות עם שמנים ודלקים שונה מחניון שבו הסיכון לזיהום נמוך.
כאשר מפריד נדרש לטיפול בנגר, גודל המערכת תלוי גם בספיקות הגשם ובשטח המנוקז. הפרדה בין אזורים נקיים לאזורים בעלי פוטנציאל לזיהום יכולה לצמצם את היקף המערכת.
לכן לפני קביעה נדרש להבין את תוואי הניקוז ואת תנאי הרישוי המקומיים.
הצורך תלוי בתהליכים ובזרמי השפכים של המפעל. מפעל שבו קיימים שמנים מינרליים, ציוד הידראולי, אזורי תחזוקה, שטיפת חלקים או רחבות תפעול עשוי להזדקק למפריד שמן כחלק ממערכת קדם טיפול.
במפעלים חשוב במיוחד לא להניח שכל השפכים דומים. זרם עם שמן חופשי יכול להתאים להפרדה במפריד, בעוד שזרמים עם אמולסיות, מתכות, ממיסים או מזהמים מומסים עשויים לדרוש טיפול אחר או נוסף.
אפיון הזרמים והפרדתם במקור יכולים להיות יעילים וזולים יותר מהזרמת כולם למערכת אחת.
לא תמיד. כאשר פעולת הניקוי משחררת שמן חופשי למים, מפריד יכול להיות שלב רלוונטי. אך חומרי ניקוי, ממיסים או דטרגנטים מסוימים עלולים ליצור אמולסיה או להמיס מזהמים באופן שמקשה על הפרדה גרביטציונית.
בניקוי חלקים נכון לבחון גם האם ניתן לנהל את נוזל הניקוי במערכת סגורה, להשיב אותו או לפנות אותו בנפרד במקום להזרים אותו למערכת השפכים.
לכן יש לבחון את חומרי הניקוי והזרם בפועל לפני שמחליטים שמפריד שמן לבדו הוא הפתרון.
לא. מפריד שמן מיועד לטיפול בשפכים או בנגר המכילים שמן, ולא לשמש כדרך לסילוק שמן משומש מרוכז. שמן משומש צריך להיאסף בנפרד ולהיות מנוהל בהתאם לדרישות החלות עליו.
במפרט האחיד לפריט 8.9א נקבע במפורש שאין להזרים למערכת הביוב הציבורית חומרים מסוכנים ובהם שמן משומש ושמנים הידראוליים. המשרד להגנת הסביבה מפרסם גם הוראות ייעודיות לעוסקים בשמן משומש.
הזרמה מכוונת של שמן מרוכז למפריד עלולה להעמיס עליו, להפעיל את מנגנון הסגירה וליצור אירוע סביבתי במקום לפתור אותו.
לא. EN 858 עוסק במערכות לנוזלים קלים ממקור מינרלי, אך אין להסיק מכך שכל נוזל כימי מתאים לאותו מפריד. יש לבחון צפיפות, מסיסות במים, נדיפות, תגובתיות והתאמה לחומרי המבנה של המערכת.
נוזלים מסיסים, ממיסים או חומרים שאינם מתנהגים כשמן חופשי עלולים לעבור דרך המפריד ללא הפרדה משמעותית, ואף ליצור סיכון בטיחותי או לפגוע במערכת.
כאשר מדובר בחומר שאינו שמן מינרלי או דלק מוכר, נדרש לבדוק את נתוני החומר ואת הנחיות היצרן לפני חיבורו למפריד.
במערכות מסוימות מפריד יכול לתרום לעצירת נוזל קל שנשפך והגיע למערכת הניקוז, וב-EN 858 קיימת גם התייחסות לשימוש במפרידים כאמצעי החזקה של נוזלים קלים. עם זאת, אין לראות במפריד תחליף למאצרות, אמצעי ספיגה, נוהל חירום או מניעת שפך במקור.
כמות גדולה של דלק או שמן יכולה למלא במהירות את נפח האגירה ולהפעיל את שסתום הסגירה. לכן יכולת המפריד להתמודד עם אירוע תלויה בנפח, בתכנון ובאופי האתר.
כאשר נדרש תכנון לתרחיש שפך, יש להגדיר מראש את הסיכונים ואת אמצעי המניעה והתגובה ולא להסתמך על המפריד בלבד.
הזרמת מים נקיים למפריד מגדילה את הספיקה בלי להוסיף ערך טיפולי ועלולה לחייב מערכת גדולה ויקרה יותר. הפרדת הזרמים מאפשרת להפנות לטיפול רק את האזורים שבהם קיים פוטנציאל ממשי לשמן, דלק או מזהמים אחרים.
העיקרון חשוב במיוחד בשטחים גדולים, שבהם נפח מי הגשם יכול להיות משמעותי מאוד. תכנון נכון מתחיל במיפוי משטחים, כיווני זרימה ונקודות חיבור.
הנושא משתלב גם עם ההנחיות המתפתחות לניהול מי נגר בעסקים ובמפעלי תעשייה, ולכן מומלץ לבחון אותו כחלק מתכנון כולל של האתר.
כאשר קיימות ספיקות שיא, לא מספיק להסתמך על ממוצע יומי. צריך להבין מהי הספיקה המרבית שעלולה להגיע למפריד ובאיזה פרק זמן, ומה קורה במערכת כאשר השיא חולף.
במערכות שטיפה ניתן לבחון את מספר נקודות השימוש שעשויות לעבוד במקביל; במערכות נגר יש להביא בחשבון את שטח הניקוז ואת תנאי התכנון ההידרולוגיים הרלוונטיים. לעיתים נדרשת חלוקת זרמים, אגירה או פתרון לספיקה גבוהה.
המטרה היא למנוע מצב שבו אירוע קצר של ספיקה גבוהה פוגע בזמן השהייה ובביצועי ההפרדה.
באתרים ותיקים נפוץ למצוא שוחות וקווים ללא תוכניות עדכניות, ולעיתים המערכת השתנתה במהלך השנים. לפני שינוי מפריד או חיבור זרם חדש ניתן לבצע מיפוי של השוחות, הקווים וכיווני הזרימה.
המיפוי יכול לכלול פתיחת שוחות, הזרמת מים, שימוש בצבע זוהר ושיטות נוספות, בהתאם לתנאי האתר. המטרה היא ליצור תמונת מצב תפעולית שתשמש בסיס לתכנון.
מיפוי כזה אינו בדיקת איתור תשתיות בטיחותית לפני חפירה. לפני עבודות חפירה יש לבצע איתור מתאים של כלל התשתיות התת קרקעיות באזור העבודה.
לפני מסירה חשוב לוודא שהמפריד הותקן בהתאם לתכנון ולהוראות היצרן, שהכניסה והיציאה מחוברות נכון, שהמפלסים מתאימים ושכל הרכיבים הפנימיים והאביזרים נמצאים במקומם.
יש לוודא גם זרימה תקינה דרך המערכת, נגישות לשאיבה ולבדיקה, תפקוד של מצוף או שסתום וחיישנים אם קיימים, וכן את נקודת הדיגום והחיבורים לשוחות המשיקות.
מסירה מקצועית של המערכת מצמצמת את הסיכון לגלות לאחר הפעלת העסק בעיות שמקורן דווקא בהתקנה ולא במפריד עצמו.
השלב הראשון הוא לא לקבוע מיד שהמפריד קטן או תקול. יש לבדוק את נקודת הדיגום, מועד הדיגום, תנאי הפעילות בזמן הדגימה, מצב התחזוקה, חומרי הניקוי, הספיקות והזרמים שהגיעו למערכת.
לאחר מכן ניתן לבחון את תוצאות המעבדה יחד עם מידע מהשטח כדי לצמצם את האפשרויות: שמן חופשי, אמולסיה, עומס מוצקים, זרם חריג, תקלה פנימית או בעיית תשתית. לעיתים נדרש דיגום נוסף או בדיקה ממוקדת.
המטרה היא להגיע לפעולה מתקנת מבוססת ולא להשקיע מיד בהחלפת ציוד שאולי אינו מקור הבעיה.
כן, אך בדרך כלל כתמונת רמז ולא כהוכחה יחידה. שילוב בין פרמטרים שונים, מגמת תוצאות, פעילות שנעשתה בזמן הדיגום ומצב המערכת יכול להצביע על כיוון לבדיקה.
לדוגמה, חריגה בשמן מינרלי אינה בהכרח מצביעה על אותו מקור כמו חריגה במוצקים, COD או פרמטרים אחרים. המשמעות תלויה בתהליך ובזרמים באתר.
לכן הערך המקצועי הוא בחיבור בין תוצאות המעבדה לבין הכרת התהליך, התשתיות ובדיקת השטח.
כן, במישור המקצועי והטכני. כאשר עסק מקבל דרישה, התראה, חיוב או זימון לשימוע בעקבות שפכים או מערכת קדם טיפול, ניתן לבחון את הנתונים, את תוצאות הדיגום ואת מצב המערכת ולהכין בסיס מקצועי להצגת העובדות והפתרונות.
הליווי יכול לכלול ניתוח מסמכים, בדיקת האתר, הכנת הסבר טכני, תוכנית פעולה והשתתפות מקצועית בפגישה או בשימוע לפי הצורך.
כאשר ההליך כולל היבטים משפטיים, הליווי המקצועי אינו מחליף ייעוץ משפטי. הוא נועד לספק את התשתית ההנדסית והסביבתית שעליה ניתן לבסס את ההתייחסות.
כן, כאשר המחלוקת דורשת ניתוח מקצועי של מערכת קדם טיפול, מפריד שמן, תשתיות שפכים, תוצאות דיגום או אופן התפעול והתחזוקה.
חוות דעת מקצועית צריכה להתבסס על מסמכים, נתוני תכנון, בדיקות שטח, תוצאות מעבדה והדרישות הרלוונטיות למקרה, ולהבחין בין עובדות, ממצאים מקצועיים והנחות.
במקרה של הליך משפטי ניתן לבחון מתן חוות דעת מומחה והופעה כמומחה בבית המשפט בהתאם לנושא, לחומר הקיים ולתחום המומחיות הנדרש.
כדאי לשמור תיעוד של הדגם והמפרט הטכני, מסמכי התקנה, הוראות יצרן, בדיקות תקינות ואטימות, מועדי שאיבה וניקוי, תעודות פינוי וקליטה, תוצאות דיגום ותיקונים שבוצעו.
בחלק מהעסקים שמירת מסמכים אינה רק המלצה אלא דרישה. לדוגמה, במפרט 8.9א קיימות דרישות לשמירת תעודות פינוי וקליטה ותוצאות דיגום למשך תקופות מוגדרות. יש לבדוק את הדרישות הספציפיות החלות על כל אתר.
תיעוד מסודר מסייע גם לאבחון תקלות, להוכחת תחזוקה ולהתנהלות מול רשות, תאגיד מים או מבקר.
כאשר הבעיה אינה ברורה, קיימת מערכת ישנה, יש חשד לנזילה או זיהום קרקע, מתקבלות חריגות בדיגומים או שמוצע שינוי תשתית יקר, כדאי לעצור לפני קבלת החלטה בלתי הפיכה ולבצע בדיקה מקצועית.
לעיתים הסיבה היא רכיב פנימי, תחזוקה, חיבור תשתית, חומר ניקוי או נקודת דיגום; במקרים אחרים אכן נדרש שיקום או מפריד חדש. בירור מוקדם יכול למנוע השקעה בפתרון שאינו מטפל בגורם האמיתי.
גם במקרה של חשד לזיהום קרקע, מומלץ להתייעץ תחילה כדי להבין אילו עובדות קיימות, מה נדרש לבדוק ומהן החלופות, לפני כניסה לתהליך שעלול להיות מורכב ויקר מאוד.

